בן הזוג שלי מסרב לעשות בדיקת זרע. מה עושים?

זו שאלה שאני מקבל הרבה, וכמעט תמיד בשקט. בסוף שיחה, אחרי שסיימנו לדבר על הכול, כשהיא כבר קמה ללכת.

"יש לי עוד שאלה אחת. הוא לא מוכן לעשות את הבדיקה."

לפעמים זה "הוא אומר שהוא בסדר". לפעמים "הוא אומר שנחכה עוד קצת". ולפעמים "כל פעם שאני מעלה את זה זה נגמר בריב".

אני רוצה לומר שלושה דברים על זה. הראשון מיועד לך, השני לו, והשלישי לשניכם.

למה הוא בעצם מסרב?

התשובה הכנה: כמעט אף פעם לא בגלל עצלנות.

אצל רוב הגברים, פוריות ותחושת הגבריות שזורות זו בזו בצורה שקשה להתיר. בדיקת זרע לא נתפסת אצלם כבדיקת מעבדה. היא נתפסת כמבחן.

וכשמישהו חושש מהתוצאה של מבחן, הוא דוחה אותו. זה לא רציונלי, אבל זה אנושי לחלוטין.

יש עוד שכבה. גברים נמצאים בתהליכי פוריות בעמדה מוזרה. רוב הבירור, רוב הבדיקות ורוב הטיפול קורים בגוף שלה. הוא צופה מהצד, לרוב מרגיש חסר אונים, ולעיתים קרובות אף אחד לא באמת שואל אותו איך הוא. ואז מגיעה בדיקה אחת שדורשת ממנו משהו, והיא בדיוק זו שמאיימת עליו יותר מכול.

זה לא תירוץ. אבל אם רוצים שהשיחה תעבוד, כדאי לדעת מול מה עומדים.

מה בעצם קורה בבדיקה?

הרבה גברים מדמיינים משהו אחר לגמרי ממה שקורה.

אין מחטים. אין מגע. אין הליך פולשני. אין רופא בחדר.

מבקשים הפניה, נמנעים משפיכה שלושה עד חמישה ימים, מגיעים למעבדה, מוסרים דגימה בחדר סגור. אפשר בבית בחלק מהמקומות, אם מגיעים תוך זמן קצר ובטמפרטורה מתאימה.

זהו. פחות משעה כולל הנסיעה, ותוצאה תוך כמה ימים.

אני מזכיר את זה כי הפער בין הדמיון למציאות הוא לפעמים כל המכשול.

למה זה כל כך משנה שהוא יעשה אותה

זה החלק שהכי כדאי שהוא ישמע.

גורם גברי מעורב בכ-40 עד 50 אחוז ממקרי אי-הפוריות. לא במיעוט המקרים. כמעט במחצית.

וכשהבדיקה לא נעשית, קורה דבר אחד: היא עוברת הכול במקומו.

בדיקות דם חוזרות. אולטרסאונד. צילום רחם, שהוא הליך לא נעים בכלל. הורמונים. ולפעמים גם התחלה של טיפולים, גירוי שחלתי, הזרעות, כל אחד מהם עם תופעות לוואי אמיתיות.

כל זה בגוף שלה, בזמן שהנתון הבסיסי ביותר בצד שלו לא נבדק.

זו לא שאלה של אשמה. זו שאלה של סדר הגיוני. בדיקת הזרע היא הבדיקה הזולה ביותר, המהירה ביותר והפחות פולשנית בכל הבירור. היא צריכה להיות בין הראשונות, לא בין האחרונות.

איך מנהלים את השיחה בלי שהיא תתפוצץ

מה שלא עובד: לחזור על הבקשה. לחזור עליה בזמן ריב. לצרף אליה סטטיסטיקה. או לומר "אולי הבעיה אצלך".

מה שכן עובד, לפי מה שאני שומע חזרה מזוגות:

להתחיל ממה שהבדיקה חוסכת, לא ממה שהיא עלולה לגלות.

"אני לא מנסה לבדוק אם משהו לא בסדר אצלך.

אני מנסה לא לעבור עוד חצי שנה של בדיקות אצלי

בזמן שיש נתון אחד פשוט שאף אחד לא בדק."

להציע את זה כצעד שלכם, לא כמשימה שלו.

"אני קובעת את שתי הבדיקות שלי בשבוע הבא.

בא לך שנעשה הכול באותו שבוע ונגמור עם זה?"

להקדים ולומר מה קורה אם יש ממצא.

זה החלק שהכי משנה, כי הפחד האמיתי הוא לא מהבדיקה אלא ממה שאחריה.

"אם יימצא משהו, זה לא סוף התהליך.

לרוב זה דווקא מה שנותן כיוון,

והרבה מהדברים שמוצאים ניתנים לשיפור."

וזה נכון. חלק גדול מהממצאים בבדיקת זרע קשורים לעומס חמצוני, לדלקת, לחום, לוריקוצלה, לעודף משקל או לחשיפות. אלה דברים שאפשר לעבוד עליהם, וייצור הזרע מתחדש כל 74 יום בערך. זו אחת המערכות הכי מגיבות בגוף.

ולפעמים הכי עוזר לתת לזה לצאת ממך.

יש גברים שיסכימו הרבה יותר בקלות אם ההצעה מגיעה מרופא, מחבר, או מטקסט שהם קראו לבד. אם השיחה נתקעת, לפעמים לשלוח לו לקרוא משהו עובד טוב יותר מלדבר.

ואם הוא עדיין מסרב?

יש נקודה שבה צריך להפסיק לשכנע.

אם הסירוב נמשך חודשים, זה כבר לא עניין של בדיקה. זה משהו רחב יותר: חרדה, קושי לדבר על זה, או פער בין שניכם לגבי כמה זה דחוף.

שלוש אפשרויות שראיתי עובדות:

להעביר את זה לרופא. לבקש שהוא יגיע לפגישה אחת עם רופא המשפחה או עם אנדרולוג. לפעמים גבר שלא מוכן לשמוע את זה ממך יסכים כשזה נאמר במסגרת רפואית.

לקבוע גבול זמן שקוף. לא אולטימטום, אלא תיאום ציפיות: "אני ממשיכה בבירור שלי. בעוד חודשיים אני צריכה לדעת אם אנחנו ממשיכים יחד או שאני לבד בזה."

לשקול ליווי זוגי. אם הנושא הפך למוקש שאי אפשר לגעת בו, הבעיה כבר לא הבדיקה.

ומה שחשוב שתדעי: את יכולה להמשיך את הבירור שלך במקביל. אין סיבה לעצור הכול. אבל כדאי לדעת שכל עוד הנתון הזה חסר, את מקבלת החלטות עם חצי תמונה.

ומשפט לגברים שקוראים את זה

אם הגעת לכאן כי מישהי שלחה לך, אני רוצה לומר לך משהו קצר.

הבדיקה הזו לא בודקת אותך. היא בודקת נתון.

ורוב הממצאים שמתגלים בה ניתנים לשיפור. עודף משקל, עומס חמצוני, דלקת, חום, ורוריקוצלה, שינה, עישון. ייצור הזרע מתחדש כל 74 יום, וזו אחת המערכות שהכי מגיבות לשינוי בגוף.

מה שלא ניתן לשיפור זה הזמן שעובר בלי לדעת.