מה הקשר בין המעי לפוריות, ולמה אף אחד לא בודק את זה

ם תסתכלי על טופס הבירור לפוריות, תראי בדיקות של שחלות, של חצוצרות, של רחם ושל זרע.

לא תראי שם שום דבר על המעי.

וזה הגיוני, במובן מסוים. הבירור בנוי לזהות כשלים במערכת הרבייה עצמה. הוא עושה את זה טוב.

הבעיה מתחילה כשמערכת הרבייה תקינה לגמרי, ובכל זאת שום דבר לא קורה. אז מתחילים לחפש איפה עוד יכולה להיות התשובה, והמעי הוא אחד המקומות שכמעט אף פעם לא בודקים.

איך המעי בכלל קשור לפוריות

שלושה מסלולים, וכולם מתועדים.

הראשון: חומרי גלם. הורמונים עשויים ממשהו. אנזימים עשויים ממשהו. אבץ, ברזל, B12, ויטמין D, חומצות שומן, חלבון. כל אלה נספגים במעי.

אישה יכולה לאכול תזונה מצוינת ועדיין לסבול מחוסרים, אם הספיגה לא עובדת. זו הסיבה שאני בודק פריטין וB12 ולא רק שואל על התפריט. בלי אבני בניין אין ייצור, גם אם כל שאר התנאים מתקיימים.

השני: דלקת ומערכת חיסון. חלק ניכר מהמערכת החיסונית יושב סביב המעי. כשיש דלקת כרונית שם, היא לא נשארת מקומית. היא מייצרת סמנים דלקתיים שמסתובבים בכל הגוף.

ולדלקת מערכתית יש השפעה ישירה על שלושה דברים שרלוונטיים לפוריות: על רירית הרחם ועל יכולת ההשרשה, על תהליך הביוץ, ועל איכות הזרע דרך עקה חמצונית.

השלישי: מחזור אסטרוגן. אוכלוסיית חיידקי המעי מעורבת בפירוק ובמחזור של אסטרוגן. כשהאיזון הזה משתבש, אסטרוגן שכבר סומן לפינוי יכול לחזור למחזור הדם. התוצאה היא הפרעה במאזן ההורמונלי, גם כשהייצור עצמו תקין.

ומה על מחלות מעי דלקתיות

כאן התיעוד הכי ברור.

מחלות מעי דלקתיות פעילות, כמו קרוהן וקוליטיס, קשורות בספרות לירידה בפוריות. הקשר מיוחס בעיקר לדלקת הפעילה עצמה, לתת-תזונה שנלווית אליה, ובחלק מהמקרים גם לניתוחים באזור האגן שמשאירים הידבקויות.

הנקודה החשובה: כשהמחלה במצב שקט, הפוריות לרוב טובה משמעותית מאשר בזמן התלקחות.

זה אומר משהו רחב יותר מהמחלה עצמה. זה אומר שמצב דלקתי פעיל הוא עומס שהגוף מתעדף מולו, ושכשהעומס יורד, מה שהיה מושהה חוזר.

אבל לא צריך מחלה מאובחנת

זה החלק שרלוונטי להרבה יותר אנשים.

בין "מעי בריא" לבין "מחלת מעי דלקתית מאובחנת" יש טווח רחב מאוד. נפיחות קבועה, עצירות כרונית, אי-נוחות אחרי אוכל, רגישויות מזון, תקופות ארוכות של אנטיביוטיקה בעבר.

אף אחד מאלה לא יקבל אבחנה. אף אחד מאלה גם לא יופיע בבירור פוריות. אבל כולם מצביעים על מערכת שלא עובדת אופטימלית, ולכן על ספיגה שלא מלאה ועל רמת דלקת שאינה אפס.

זו בדיוק השכבה שאני מתעניין בה.

איפה זה נכנס למודל ON/READY

שניים משבעת תנאי המוכנות נוגעים ישירות למעי: דלקת נמוכה ומיקרוביום מאוזן. תנאי שלישי, תזונה שמספקת חומרי גלם, תלוי בו לחלוטין, כי תזונה בלי ספיגה היא תזונה על הנייר.

והתזה של המודל היא פשוטה: הגוף לא מתרבה במצב הישרדות. הוא שורד.

דלקת כרונית פעילה, גם ברמה נמוכה, היא איתות סכנה שדולק ברקע כל הזמן. היא לא כואבת מספיק כדי שנשים לב, והיא לא מופיעה בבדיקות שגרתיות. אבל מבחינת המערכת היא נתון: משהו לא בסדר, וכרגע לא הזמן להשקיע בבנייה.

זו הסיבה שלפעמים טיפול בבעיה שאין לה לכאורה שום קשר לפוריות משנה משהו בתפקוד הרבייה. לא כי טיפלנו בפוריות, אלא כי הורדנו עומס.

מה כדאי לבדוק

אם יש לך תסמיני עיכול כלשהם ובמקביל תהליך פוריות שלא מתקדם, אלה הבדיקות שאני מבקש:

• ספירת דם מלאה, פריטין וברזל

• B12 וחומצה פולית

• ויטמין D

• אבץ

• CRP רגיש

• נוגדני צליאק, אם לא נבדקו מעולם

• קלפרוטקטין בצואה, אם יש תסמינים משמעותיים

רובן בדיקות זולות שאפשר לקבל מרופא המשפחה, ורובן לא נעשות בבירור פוריות.

ואם יש תסמינים משמעותיים, כמו דם, ירידה במשקל, כאב עז או שלשולים כרוניים, זה לא מקרה לרפואה משלימה. זה מקרה לגסטרואנטרולוג, ובדחיפות.

וכמה זמן זה לוקח

רירית המעי מתחדשת מהר יחסית, אבל שיקום מלא של תפקוד ספיגה ואיזון דלקתי הוא תהליך של חודשים, לא של שבועות.

זו אחת הסיבות שהמסגרת שאני עובד בה היא 90 יום. היא נגזרת ממחזורי ההתחדשות של הכבד, של המעי ושל מערכת העצבים, ולא ממספר שנוח לשווק.

שורה תחתונה

המעי אינו הסיבה לאי-פוריות. הוא גם לא הפתרון.

הוא שכבה אחת מתוך כמה שהבירור הסטנדרטי לא מסתכל עליהן, והוא משפיע דרך שלושה מסלולים מתועדים: ספיגה, דלקת ומחזור אסטרוגן.

אם הבדיקות שלך תקינות ויש לך במקביל תסמיני עיכול שהתרגלת לחיות איתם, שווה לבדוק את השכבה הזו לפני שממשיכים למחזור טיפול נוסף.

על הליווי

מתי לא כדאי אצלי: אם יש תסמינים שמחייבים בירור גסטרואנטרולוגי, הבירור קודם. אם יש מחלת מעי מאובחנת, העבודה נעשית לצד הרופא המטפל ולא במקומו, ובשום מקרה לא במקום תרופות.