שני סיפורים מהקליניקה: כשהפוריות חזרה בלי שטיפלנו בפוריות

הערה לפני שמתחילים

אני מהסס לפרסם סיפורי מקרה, ואני רוצה להסביר למה.

סיפור אחד מוכר טוב. הוא נשמע כמו הבטחה, ואנשים בתהליכי פוריות נמצאים במצב שבו הבטחות נקלטות עמוק במיוחד. לכן חשוב לי לומר את זה בפתיחה ולא בהערת שוליים:

שני הסיפורים כאן הם מקרים בודדים. הם לא מבססים סיבתיות, ואי אפשר להסיק מהם מה יקרה למישהו אחר.

מה שכן אפשר לעשות איתם זה להבין למה אני עובד כמו שאני עובד.

הסיפור הראשון

היא נכנסה לקליניקה עם ילדה קטנה, בת שש או שבע, והתיישבה מולי.

"אתה בטח לא זוכר אותי. הייתי אצלך לפני הרבה שנים."

לא זכרתי. באו אליי הרבה אנשים לאורך השנים, והיא לא הגיעה אז בגלל פוריות.

היא הצביעה על הילדה ואמרה: "היא בזכותך."

שאלתי איך.

היא הזכירה לי שהיא הגיעה אליי בגלל מחלת מעי דלקתית. לא הזכירה מילה על פוריות באותה תקופה, ולא ידעתי שהיא ניסתה עשר שנים ולא הצליחה. זה לא היה על השולחן, ולא עסקנו בזה.

מה שכן עשינו היה עבודה על מערכת העיכול לאורך תקופה: הפחתת עומס דלקתי, שינויים תזונתיים, ותמיכה בצמחים.

היא סיפרה שכמה חודשים אחרי שסיימנו את התהליך היא נכנסה להריון.

מה אני יכול לומר על זה בוודאות: טיפלנו בדלקת במעי. היא נכנסה להריון אחר כך.

מה אני לא יכול לומר: שהאחד גרם לשני. אולי כן. אולי היה גורם אחר. אולי צירוף מקרים. אחרי עשר שנות ניסיונות, גם צירוף מקרים הוא הסבר אפשרי, ואני לא מתכוון להעמיד פנים שאני יודע.

מה שכן אפשר לומר, וזה מה שמעניין: דלקת מעי כרונית פעילה היא עומס מערכתי משמעותי, וההשפעה של מחלות מעי דלקתיות על פוריות מתועדת בספרות. כשהעומס הזה יורד, המערכת מקבלת משאבים שלא היו לה קודם.

זה לא הוכחה. זו מסגרת שמסבירה למה זה לא מפתיע.

הסיפור השני

גבר בשנות הארבעים לחייו, אחרי גירושים.

הוא הגיע במצב שאני מתאר כתשישות מערכתית עמוקה. סיפר לי שהיה אצל מטפלים רבים לאורך שנים, ניסה פורמולות צמחיות רבות, ולא ראה שינוי באף אחת מהבעיות שהטרידו אותו. הוא היה מיואש, ואמר לי את זה במפורש בשיחה הראשונה.

בין הדברים שהוא סיפר עליהם היו קושי בתפקוד המיני וממצא של ספירת זרע נמוכה מאוד.

מה שראיתי במיפוי היה עומס דלקתי וזיהומי כרוני משמעותי, לא ממוקד באיבר אחד.

הצעתי לו תוכנית עבודה, ואמרתי לו מראש שני דברים:

הראשון, שחודש אחד לא יספיק. הוא נשא את העומס הזה שנים, והמערכות שנפגעו יצטרכו זמן לשיקום.

השני, שאני לא יכול להבטיח לו כלום לגבי הזרע. ייצור זרע לוקח כ-74 יום, ולפני שלושה חודשים לפחות אין מה לבדוק שוב.

הוא הסכים, ולקח פורמולה צמחית לחודש.

אחרי כשלושה שבועות הוא התקשר. התפקוד המיני חזר, ולא באופן חלקי. הוא תיאר את זה כשינוי מלא, והוא היה בהלם.

הסברתי לו שזה הגיוני יותר ממה שנדמה: תפקוד זיקפה תלוי בזרימת דם, בתפקוד כלי הדם ובמצב מערכת העצבים האוטונומית, וכל אלה מושפעים ישירות מעומס דלקתי. זו מערכת שמגיבה מהר יחסית.

והזכרתי לו את מה שאמרתי בהתחלה: הזרע הוא סיפור אחר. שם צריך לפחות תשעים יום נוספים לפני שאפשר לדעת משהו.

כאן הקשר בינינו נגמר, ואני לא יודע מה קרה אחר כך. אני מספר את הסיפור עד לנקודה שאני יודע עליה, ולא הלאה.

מה שני הסיפורים אומרים

לא "תבואו אליי ותיכנסו להריון". זו לא המסקנה, וזה גם לא מה שקרה.

מה שהם מדגימים הוא התזה שעליה בנוי מודל ON/READY:

הגוף לא מרפא, מעכל או מתרבה במצב הישרדות. הוא שורד.

שני האנשים האלה הגיעו עם עומס מערכתי גבוה. אחת עם דלקת מעי כרונית, השני עם עומס דלקתי וזיהומי מתמשך. אף אחד מהם לא הגיע בגלל פוריות, ובאף אחד מהמקרים לא טיפלנו בפוריות ישירות.

מה שעשינו זה להוריד עומס.

ובשני המקרים, כשהעומס ירד, תפקוד שהיה מושהה חזר. אצלה אחרי שנים. אצלו תוך שלושה שבועות, בחלק שמגיב מהר.

זה בדיוק ההיגיון של שבעת תנאי המוכנות. הגוף לא בונה מהעודף, הוא בונה ממה שנשאר אחרי שכל שאר החובות שולמו. וכשהחובות יורדים, מה שהיה בתחתית סדר העדיפויות עולה בחזרה.

ומה שחשוב שלא תיקחו מכאן

שדלקת מעי היא הסיבה לאי-פוריות. היא לא. היא עומס אפשרי אחד מיני רבים.

שצמחי מרפא פותרים בעיות זרע. אין לזה תיעוד, ולא הבטחתי את זה לאיש.

שאם תורידו עומס תיכנסו להריון. אני לא יודע את זה, ואף אחד לא יודע.

מה שכן: אם הבירור הרפואי שלכם תקין ואף אחד לא מסתכל על שכבת העומס המערכתי, יש שם שכבה שלא נבדקה. לפעמים היא זו שעושה את ההבדל, ולפעמים לא.

זו כל הטענה.

הערה מתודולוגית

מקרים בודדים אינם מבססים סיבתיות. הם מתעדים תוצאה שנצפתה בקליניקה, ואינם מנבאים תוצאה עבור אדם אחר. פרטים מזהים שונו, והסיפורים מתפרסמים באישור המטופלים.

המידע במאמר זה הוא מידע חינוכי בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי, אבחון או המלצה טיפולית. אין באמור התחייבות לתוצאה כלשהי.