הם ישבו מולי ודיברו על בדיקות במשך עשרים דקות. אז שאלתי שאלה אחת: איך אתם מרגישים אחד עם השני בתוך כל זה.
הייתה שתיקה. ואז היא אמרה משפט שאני שומע בגרסאות שונות שוב ושוב: אנחנו כבר לא זוג, אנחנו צוות במשימה.
זה החלק שלא מופיע באף תיק רפואי, ובקליניקה הוא נוכח כמעט בכל תיק.
איך זה קורה
זה מתחיל בהיגיון מלא. יש חלון פורה קצר בחודש, אז הגיוני לתזמן. מורידים אפליקציה. מודדים חום בסיסי. קונים מקלוני ביוץ.
ואז מגיעה ההודעה: היום.
והמילה הזו משנה משהו. הקרבה מפסיקה להיות משהו שקורה ומתחילה להיות משהו שצריך לעשות. יש לה שעה, יש לה יעד, ויש לה תוצאה שנמדדת שבועיים אחר כך.
ובכל פעם שהתוצאה שלילית, המילה יש לה משמעות נוספת: נכשלנו.
מה זה עושה לו
אני אכתוב את זה ישירות כי גברים כמעט לא אומרים את זה בקול.
לחץ ביצועים הוא מהגורמים השכיחים ביותר לקושי בזקפה אצל גברים צעירים ובריאים לחלוטין. זה לא ביטוי לחוסר משיכה ולא סימן לבעיה גופנית. זו תגובה של מערכת העצבים.
זקפה מתרחשת במצב פארא-סימפתטי, כלומר כשמערכת העצבים במצב של ביטחון יחסי. כשהגוף נמצא בכוננות, כשיש ציפייה למדידה ולתוצאה, המערכת מוסטת לצד השני. הפיזיולוגיה פשוט לא משתפת פעולה עם דרישה.
ומה שקורה אחר כך גרוע יותר מהאירוע עצמו. הוא נכנס לחודש הבא עם הזיכרון של מה שקרה, והזיכרון הזה מייצר בדיוק את אותה כוננות. זה מעגל שסוגר את עצמו.
בקליניקה זה אחד הדברים שאני רואה שמשתנים הכי מהר, ברגע שהלחץ יורד.
מה זה עושה לה
מהצד שלה זה נראה אחרת ולא פחות קשה.
היא מנהלת את הלוח. היא זו שיודעת מתי החלון, היא זו שאומרת, ולכן היא זו שמרגישה שהיא דורשת. חלק מהנשים מתארות לי תחושת אשמה על עצם הבקשה. אחרות מתארות בדידות דווקא ברגע שאמור להיות הכי קרוב.
ואם הוא מגיב בהימנעות, ההימנעות נקראת כדחייה. גם כשהיא לא.
מה שאני מציע לעשות אחרת
זו הנקודה שבה אני נותן עצה שנשמעת מנוגדת לאינטואיציה, והיא נתמכת במידע ולא רק בתחושה.
רוב הזוגות מכוונים מדויק מדי. תא זרע יכול לשרוד בדרכי הרבייה של האישה מספר ימים. אין צורך לפגוע ביום המדויק. יחסים סדירים על פני החלון הפורי מכסים אותו היטב, ולפי הידע הקיים הם לא נופלים בסיכוי מתזמון מדויק, ולעיתים עדיפים עליו.
המסקנה המעשית: במקום לכוון ליום, לשמור על קביעות לאורך ימים. זה מוריד את המשקל מכל אירוע בודד, ומבטל את המילה היום.
להוריד את המקלונים לתקופה. לא לכולם ולא לתמיד. אבל אם המדידה הפכה למקור מתח, ההפסקה ממנה שווה יותר ממה שהיא עולה. חודש או שניים בלי מדידה לא מבזבזים כלום.
להפריד בין קרבה לבין ניסיון. לקבוע במפורש זמן שבו יש מגע ואין מטרה. זה נשמע מלאכותי בהתחלה, וזה עובד, כי הוא מחזיר את התחושה שהקשר קיים גם מחוץ למשימה.
להעביר את ניהול הלוח. אם היא זו שמנהלת את הכל, שווה שהוא ייקח את זה לתקופה. זה משנה את דינמיקת הדורש והנדרש יותר מכל שיחה.
לדבר על זה מחוץ לחדר. לא בערב, לא בזמן שזה קורה, ולא בזמן שאחד מהם פגוע. בשיחה רגילה, בשעה נייטרלית.
למה זה שייך למודל שאני עובד לפיו
מודל ON/READY מבחין בין מצב שבו הגוף מפנה משאבים להתמודדות עם עומס לבין מצב שבו הוא מרשה לעצמו יציבות.
יחסים שמלווים בלחץ, בציפייה ובפחד מכישלון הם עומס. לא במטאפורה. מערכת העצבים מגיבה אליהם כמו לכל דרישה אחרת.
אז כשזוג מגיע אליי אחרי שנתיים של ניסיונות, ומספר לי שהקרבה ביניהם הפכה למטלה, אני לא רואה בזה נושא צדדי לשיחה על הורמונים. אני רואה בזה חלק מהעומס עצמו.
מתי לא לפנות אליי
אם קיים קושי בזקפה או בשפיכה שקיים גם מחוץ להקשר של ניסיונות, זו פנייה לאורולוג. קושי מתמשך בזקפה יכול להיות סימן מוקדם של בעיה כלי דמית או מטבולית, וזה בירור שאסור לדחות.
אם יש כאב ביחסים אצל האישה, זו פנייה לגינקולוג. כאב הוא ממצא ואינו דבר שצריך לסבול או להתגבר עליו.
אם יש רקע של טראומה מינית, אני לא הכתובת. הכתובת היא מטפל מוסמך בתחום הטראומה או מטפל מיני מוסמך.
ואם המשבר הזוגי חורג מהנושא הזה, זוגיות היא תחום של מטפל זוגי. אני לא עושה את זה ואני לא מתיימר.
שאלות נפוצות
באמת אין צורך לתזמן ליום המדויק?+
תא זרע שורד מספר ימים בדרכי הרבייה. יחסים סדירים לאורך החלון הפורי מכסים אותו היטב. אצל זוגות שהתזמון הפך אצלם למקור לחץ, הוויתור על הדיוק לרוב מרוויח יותר ממה שהוא מפסיד. בזוגות שנמצאים במעקב רפואי צמוד, זו שאלה שכדאי להעלות מול הרופא המלווה.
זה קרה לו פעם אחת והוא נמנע מאז. מה עושים?+
זהו הדפוס השכיח ביותר, והוא נובע מהזיכרון של האירוע ולא מבעיה גופנית. מה שעוזר זה להוריד את הדרישה: תקופה של מגע בלי מטרה, בלי לוח ובלי מדידה. אם זה נמשך מעבר לכמה חודשים, שווה לפנות למטפל מיני מוסמך.
האם מתח באמת מפחית סיכוי להריון?+
אני לא אומר לאף אחד שהוא לא נכנס להריון כי הוא לחוץ, וזו אמירה שגורמת נזק. מה שכן קיים ומתועד הוא שלחץ משפיע על תדירות הקרבה ועל התפקוד המיני, ולזה יש השפעה ישירה על ההזדמנות.
איך מדברים על זה בלי לפגוע?+
מחוץ לחדר השינה, בשעה נייטרלית, ובניסוח שמדבר על התחושה ולא על מה שהשני עשה או לא עשה. הבדל הניסוח הזה משנה כמעט כל שיחה בנושא הזה. · → · → · → · אנחנו רוצים לעבוד על זה יחד. מאיפה מתחילים? → /he/blog/self-guided-vs-supported
קוראים ששאלו את זה שאלו אותנו גם:
להעמקה בנושא
קורס קשור באקדמיה
נכתב על ידי
מיכאל בן דורי